|
על פי פירסומיו של
פרופ' משה הראל "יהדות בוכרה", לגבי מוצא העדה,
יש מס' השערות : האחת כי ימי גלותם של בני העדה כימי גלות בבל - מאז חורבן
בית ראשון. ויש המשערים כי הגיעו לאסיה התיכונה בימי ביניים.
ההנחה הרווחת היא שמוצאם של יהודי בוכרה הוא מא"י שבשלטון
פרס. הפיזור החל בימי ממלכת בבל ונמשך ביתר שאת בתקופת האמפריה הפרסית, הסובלנית
- כלפי דתם ושפתם של
העמים הכבושים ואשר בתחומיה של 127 מדינותיה (מגילת אסתר ח, ט') יהודי
שלושת הארצות בוכרה, פרס ואפגניסטן, שמרו על זיקה משפחתית וקהילתית אמיצה
(ושפתם אחת יהודית - פרסית), בהיותם נתיניה של האמפריה הפרסית מאז ימי
דרייוש ועד הכיבוש הערבי.
פרופ' זאנד ( בספרו יהדות בוכרה), מתאר מקורות מוסלמיים מהמאות 7 - 8
לספירה המעידים על חיים יהודיים באסיה התיכונה לפני פלישת הערבים.
כמו כן עדויות כתובות מהמאה ה - 13 מצביעות על שגשוגן הכלכלי והתרבותי של
הקהילות במאות 12-9 לספירה במיוחד בסמרקנד. המאה ה - 16 שלטה באירן
שושלת מוסלמית שיעית ובמרכז אסיה שלטו הסונים. ניגוד זה גרם לקהילה להיחלק
ולהיפרד במאה ה - 16 היתה העיר בוכרה למוקד החיים היהודים. במרכז אסיה,
כשהיא קולטת פליטים יהודים מאירן. למגורי היהודים יוחדה שכונה נפרדת (המחל'ה).
בשלהי המאה הי"ט ובראשית המאה העשרים היה מצבם הכלכלי של יהודי בוכרה איתן
מאוד, הם סחרו בעיקר במשי, צמר גפן, קראקול , בניזן. סמרקנד ובוכרה הוקמו
על אותה "דרך משי",שיצאה מסין, מקור גידולן של תולעי המשי, ועברה דרך אסיה
התיכונה אל הים התיכון ומשם לאירופה, היהודים בשומשם כמתווכים בין סין
ורומא בסחר המשי כבסחר הכותנה המקומית, ערכם של הסוחרים היהודים עלה
כמתווכים בסחר המשי, שהרי משפחותיהם שכנו באימפריות של שתי המעצמות
היריבות. השליטים העריכו את פועלם של היהודים הנאמנים עליהם כסוחרים
מיומנים ומהימנים ועודדו את מסחרם הבינלאומי.כן קשרו קשרי מסחר עם ארצות
חוץ באירופה ובאסיה, בהשפעת שליחי א"י באותה עת קמה התעוררות דתית ונולדה
חיבה לרעיון שיבת ציון, העליה הראשונה מבוכרה לא"י היתה בשנת
1827.בשנים אלה הגיעו ארצה יהודים רבים לאחר שחיסלו עסקיהם וקבעו את ישיבתם
בארץ, אחרים קיימו רק מצוות "עליה לרגל", בהזדמנות זו הקימו בתים לעצמם או
שבנו בתי מגורים להשכרה בשביל בני עדתם שעמדו לעזוב את בוכרה ולהתיישב בארץ
הקודש. יש לציין כי עשירי בוכרה נהגו לעלות לא"י בעיקר לפני חג הפסח, את
החג עשו בירושלים ואח"כ עלו לטבריה ולצפת להשתטח על קברות צדיקים. בהזדמנות
זו היו חכמי הספרדים מדפיסים שירים ופיוטים על שם הנדבנים שהיו
תורמים בעין יפה סכומים ניכרים לצורכי עניים ותלמידי חכמים.
תהליך זה נבלם בעקבות מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הקומוניסטית, שהמיטה
חורבן על יהדות בוכרה ורוששה את בעלי היכולת. שכן רכושם נלקח מהם בכוח.
עשירים רבים ואנשים קשיי יום כאחד הצליחו להימלט לערי פרס ואפגניסטן
במטרה להגיע משם לא"י. גם בארץ השפיעה המהפיכה לרעה. שכן רבים היו תלויים
מבחינה כלכלית בעסקים שהשאירו בערי בוכרה ובפרבריהם. מצב זה הלך והחמיר
מיום ליום עד שפסקה לחלוטין עליית פליטי המשטר הקומוניסטי. אלה הגיעו ארצה
דרך פרס ואפגניסטן עד שלהי שנות השלושים.
במהלך המאה ה- 19 סבלה הקהילה הבוכרית בכל רחבי רוסיה מאנטישמיות קשה
ושנאה, דבר שהתבטא בהגליה לסיביר לכל מי שמלמד עברית או יהדות בכל צורה
שהיא, על היהודים נגזר לחגור חבל על מותניהם בחוצות העיר. הקהילה הבוכרית
שסבלה רבות רדיפות אנטישמיות בימי הצארים נהנתה במידת מה מהמהפיכה
הבולשביסטית בשנת 1917 ששיפרה מעט את מצבם של יהודי ברית המועצות. היא
ביטלה את אותם חוקים אנטי-יהודים והגבלות שהוטלו עליהם עוד מזמן הצארים
והעניקה ליהודים זכויות אזרחיות מלאות. אולם, הדבר לא נמשך זמר רב, עד מהרה
נלחמו המהפכנים נגד הדת היהודית, נגד התנועה הציונית והשפה העברית, וצמצמו
והגבילו את פעולותיהם של המוסדות היהודיים למסגרת בית כנסת בלבד. אמנם,
בשלבים הראשוניים נזהרו השלטונות באסיה התיכונה מלפגוע במיעוטים, בעיקר
במאמיני האיסלאם, ופעלו לאט לאט ובשלבים להחדרת תורתם הקומוניסטית.
בשנת 1880 יוסדה (שכונת הבוכרים) על פי הצהרותיהם של מקימיה מטרות הקמתה
היו דתיות וחינוכיות כאחד. עשירי בוכרה השקיעו בה את ממונם וקיומה שימש אבן
שואבת לעלייתם של יהודי הקהילה.
שכונת הבוכרים שמשה גם אכסניה לאלו שאינם מיוצאי בוכרה, ראשי הישוב בימים
בהם התגוררו בה, בניהם נשיא המדינה המנוח, י. בן צבי, פרופ' י. קלוזנר. גם
הגימניסיה העברית שכנה במקום זה בימיה הראשונים.
אם כי גולת הכותרת של פעולות יהודי בוכרה היתה הקמת שכונה מפוארת, שבה
סיפקו לתושבים כמעט את כל השירותים הציבוריים: בתי מרחצאות ומקוואות, בתי
כנסת ובתי מדרש, מוסדות צדקה וחסד, בתי הקדש ועוד… הרי טעות תהיה לחשוב, שראשוני הבוכרים עסקו רק בזאת, העולים
הקימו בנייני פאר גם במרכז העיר: בנחלת שבעה, ברחוב יפו, במחנה יהודה ותרמו
בעין יפה לביסוסם ולחיזוקם של מוסדות ציבור. בתי יתומים, מושב זקנים ובתי
חולים. כמו כן, הם פרסמו מהדורות חדשות של סידורי תפילה וספרי הלכה וכתבים
רבים תורגמו מעברית לפרסית יהודית בשביל אחיהם בארץ ובבוכרה. גם העולים
החדשים מערי פרס ואפגניסטן תקעו יתד בשכונה זו, התפשטו מכאן לכיוון שכונת
בית ישראל, וגם אלה בנו בתים, ייסדו ישיבות, בתי כנסת ותלמודי תורה והרחיבו
את גבולות השכונה, מסופר על הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל, שהיה נוהג
לסייר בשכונת הבוכרים ומראה את יופייה והדרה לאורחיו, בשכונה זו פעל שירות
אוטובוסים הראשון; הוא נסע מהשכונה לשער יפו, מולא שמעיה חפץ, מגבאי העדה
הבוכרית, הוא שדאג לכך ולסלילת כבישים רחבים במקום דרכי עפר, הסופר והמחנך
אפרים רייס מציין בספרו "מזיכרונות איש ירושלים", שיהודי בוכרה עזרו לספריה
הלאומית בראשיתה: "החלטנו לפנות לעזרתם של יהודי ירושלים. בלווית הד"ר
קרישבסקי, שדיבר רוסית, עליתי אל שכונת הבוכרים, שכונת עשירי ירושלים:
"בשביל פדיון שבויים באנו אליכם—היו דברינו אליהם—והשבויים
ספרים קדושים ויקרי הערך", דברינו מצאו הד בלבבות יהודי בוכרה, בעזרת חכם
השכונה ובעזרתו של מר שלמה מוסיוב קיבצנו במשך שתי שעות סך של 27 נפוליונים..."
איזורי המוצא
ארצות מהם מגיעם בני העדה, הגדולה שבהן אוזבקיסטאן - בירתה טשקנט, ועריה
הנוספות
בוכרה, קוקנד, סמרקנד, שחריסבז ומרגלן. מדינה שניה היא טגיקיסטאן ובירתה
דושנבה.
מעטים מבני העדה עלו גם מתורכמיסטאן וקזחסטאן.
קהילה בישראל
בישראל קיימת קהילה בוכרית ותיקה אשר שכונותיה בערים שונות קדמו לישראל ואף
לציונות (ירושלים).
כיום עולי בוכרה ובעיקר העולים החדשים מרוכזים באזור המרכז:
דרום תל אביב,יפו, רמלה , ירושלים, אור-יהודה,קרית מלאכי, שדרות, אשדוד,
לוד, נתניה
בת-ים וריכוזים נמוכים יותר בשאר חלקי הארץ.
קהילת יהודי בוכרה בארץ ישראל מונה היום כ - רבע מיליון נפש ! כן יירבו.
מאפייני העדה
עדת עולי הבוכרה ניכרת בכמה מאפיינים:
עדה מסורתית, בארץ המוצא היתה זו עדה יותר מסורתית מדתית, אך בישראל ניכרת
בתוכה פעילות של גורמים חרדיים.
עדה חמולתית שקיימת בה שבטיות רבה: מגורים בשכונות עדתיות, התחשבות רבה
בסביבה העדתית, התנהגות המושפעת רבות מן הסביבה, דבר המשפיע רבות גם על
צורת מגוריהם הפיזית והארכיטקטונית.
משפחה בעלת מבנה פטריארכלי. האב קובע הכל ושניה לו
- החמות.
התעסוקה השכיחה היא: מסחר ומלאכה. שיעור התעסוקה בקרב הנשים נמוך.
ידע מוגבל בשפה העברית עקב השתתפות חלקית באולפנים, ושימוש רחב בשפה
הבוכרית (טג'יקית יהודית).
החינוך
גיל הרך
-
בדר"כ בתוך המשפחה. לאחרונה, הופעלו מעונות חב"ד ואל המעיין, המעניקים גם
ארוחה חמה ועלותם מינימלית.
בתי ספר
-
בדר"כ ממ"ד או החינוך העצמאי, בתי הספר הללו קולטים בדר"כ גם את ילדי העדה
האתיופית (רמלה, קרית מלאכי) ואינם מצטיינים באיכותם.
החינוך העל יסודי
-
חלקי, ההשגים בבגרות נמוכים ומתייחסים רק לחלק מהאוכלוסיה, העדפה ברורה
לבתי ספר מקצועיים.
החינוך הגבוה
-
הקפו אפסי.
תופעות של נוער שוליים, נערות במצוקה בצד חינוך חרדי. ניגודים בין דוריים,
אלימות במשפחה (גם על רקע התעוררות הנשים). נישואי בוסר, ומצוקה כלכלית.
בעיות עיקריות
א. עולי בוכרה רואים חשיבות רבה ברכישת דירה
מיד בהגיעם ארצה. עקב מחסור במשאבים רוכשים מספר משפחות דירת מגורים אחת.
רכישת הדירות מכניסה את העולים למצוקה כספית, שבעקבותיה נשלחים הנערים
לעבוד. יציאת הנערים לעבודה פוגעת ברכישת השכלה, לימוד השפה, והיתערות
בחברה הכללית.
ב. מרבית ילדי העדה נשלחים לפנימיות דתיות,
לומדים לימודי דת, אך לא רוכשים השכלה בשאר תחומי החיים (לדוגמא חשבון
בסיסי ואנגלית). הילדים מגיעים לתיכון עוזבים את הלימודים עקב אי יכולת
להתמודד עם הקשיים הנובעים מחוסר הידע הבסיסי הנדרש מכל תלמיד בתיכון.
ג. ילדי העדה, עקב המצוקות שצויינו מביטים על
בעיות ההווה בלבד (בעיות פרנסה ועזרה לבית) ולא על העתיד.
ד. הבעיות מחריפות עם העולים אשר הגיעו
מהכפרים ואינם בעלי ידע בסיסי הנדרש בחברה המודרנית ולכן הם לא ממשו את
זכותם כעולים ברכישת שפה, קורס, מקצוע וכו'.
ה. קיימת בעיית אינטגרציה בין הילדים והנוער
יוצאי בוכרה לבין הישראלים הוותיקים ואף עולים שלא מהעדה.
ו. עקב הבעיות שצויינו לעיל, נערות מתחתנות
בגיל צעיר מאוד, יולדות ילדים ומתחילות לטפל בהם ללא השקעת מחשבה וזמן
לרכישת השכלה ומקצוע במקביל.
ז. קיים ריבוי של משפחות חד הוריות אשר
מורכבות מנשים קשות יום המתקשות למצוא זמן וסידור מתאים לילדיהם, בכדי ללכת
ללמוד. בנוסף לכך נשים רבות במשפחות הללו אינן עובדות.
ח. ההורים אינם יכולים לעזור לילדיהם כפי
שעזרו ברוסיה הן בלימודים (שפה שונה) והן בתשלום עבור חוגים. קיים צורך
במתן שיעורי עזר, אולפנים ללימוד השפה לילדים ולנוער וזאת בכדי לחזקם
ולהשאירם במערכת החינוך הפורמלית.
ט. למבוגרים קיימת בעיה של מציאת מקום עבודה,
בייחוד לאקדמאים אשר אינם מוצאים עבודה במקצוע אותו רכשו, או מבוגרים בעלי
השכלה ומקצוע אשר אינם יכולים להתקבל לעבודה עקב חוסר ידע מספיק בשפה
העברית הנדרש מהם בעבודות בארץ. כמו כן עקב רכישת דירה מיד בהגיעם ארצה
נאלצים בעלי המשפחות למצוא עבודה בדחיפות, עובדים בעבודות דחק ומוותרים על
לימודים באולפן ובקורסים. מצב זה גורם אף למשכילי העדה להישאר בלא
אוריינטציה מקצועית.
י. משפחות רבות בקרב העולים ברוכות ילדים,
ולכן קיים קושי כלכלי לשלוח את הבוגרים לאוניברסיטאות ולמכללות וקורה מצב
שמאבדים דור שלם ללא לימודים בהשכלה גבוה.
בשנת 1998 הוקמה במשרד הקליטה יחידה לקליטת עולי בוכרה. עם הקמתה נתגלו
צרכים רבים היחודיים לעדה, ואכן הנושא הוגדר בשנת 1999 כאחד מיעדי המשרד
המועדפים בתאריך 5.5.99, לאחר חודשים רבים של איסוף נתונים ושותפים רבים,
הוחלט ע"י וועדת שרים בראשיתו של השר נתן שרנסקי דאז, שר התעשייה והמסחר,
הוחלט על מתן סיוע יחודי לעולים מבוכרה, שעלו מיום 1.1.90. הוועדה החליטה
על מתן עדיפות בתחומים:
1. חינוך
1.
מתן הקלות בבחינות בגרות.
2.
הפעלת
תוכניות משלימות בחינוך הבלתי פורמלי וקיטנות קיץ.
3.
משך הזכאות לסיוע
- 10 שנים מיום העליה.
4.
סיבסוד השתתפות ילדים במעונות יום.
2.
תעסוקה
1.
עדיפות בקבלה לקורסים
במקצועות אקדמאיים ולא אקדמאים.
2.
פתיחת מסלולי עברית
תעסוקתית.
אין ספק לחשיבות החלטת ועדת השרים, אולם בשל קבלת ההחלטות סמוך לבחירות לא
יושמה כל החלטה (למרות שנאמר במפורש כי חלק מהפעילות תופעלנה בקיץ 1999).
חשוב לציין כי העדה מעוניינת מאוד (על אף אופיה המסוגר) להתערות ולהיות
בעלת השפעה בחברה הישראלית. ואכן רבים מבני העדה מובילים בתחומים שונים,לכן
אי יישום החלטות הוועדה תגרומנה לאכזבה ולהנצחת מצבם הנוכחי,ללא סיוע
בתחומי החינוך התעסוקה לא נצליח לבצע שינוי בעדה, מאחר ונושאים אלה מהווים
גשר למובליות חברתית וחיבור העדה לחברה הישראלית.
ס פ ו ר ט
שילוב נוער
ואף בוגרים בתחום הספורט, הקצאת מילגות מיוחדות לתחום הספורט, יצירת מצב
שימשוך את בני הנוער לתחרויות בתחומי ספורט שונים כגון: טניס שולחן, בי"ס
לכדורגל, פאן השחמט-באמצעות תחרויות, ג'ודו-הגנה עצמית. לעודד אף בקרב
עולים מבוכארה את הרצון ללמוד, להשקיע מאמצים על מנת להגיע לרמות גבוהות
בתחום הספורט ולמוציינות ואף לייצגנו בתחרויות ספורט ברחבי העולים.
עקב מחסור
במשאבים עולים רבים נכנסים למצוקה כספית שבעיקבותיה נשלחים הנערים לעבוד
מגיל צעיר מאוד. יציאת הנערים לעבודה פוגעת הן ברכישת השכלה והן בהיתערות
בחברה הכללית.
משפחות רבות בקרב העולים ברוכות ילדים, ולכן תגבור בחוגים, הפעלת חוגי העשרה
ותגבור לימודי בשעות אחה"צ ימנע "שוטטות" בקרב הילדים.
קול ישראל
-
רדיו רקע בשפה הבוכרית
בארץ נוהגים להדגיש את גל העליה מברית המועצות לשעבר שמספרן מגיע היום
למיליון נפש.
אין לשכוח
שבתוך מיליון זה כלולות גם קבוצות אתניות ותרבויות שונות עם הווי ומסורת
מיוחדת שאנו מחוייבים לשמור ולהעביר לדור הצעיר.
מרבית
האקדמאים של העדה הינם דוברי רוסית, והצעירים שבניהם הינם כבר דוברי השפה
העברית ולומדים במוסדות שונות בהשכלה גבוה. אבל בגל העליה האחרון הגיעו
עולים רבים מאיזורים כפריים ומאזורים מוסלמיים אשר אינם דוברים שפה רוסית
בכלל, אך אל לנו לתת להם לשכוח את שפת האם והערכים שבהם גדלו.
אחינו
האשכנזים שהגיעו מאירופה שמרו ושומרים על שפת האידיש, למרות שנולדו בארץ
ויישר כחם על כך.
שעות השידור
ברדיו בשפה הבוכרית לעולים הינו אחד הכלים להתקשרות.
באמצעות הרדיו
מקבל העולה אינפורמציה חיונית ואיכותית לגבי הנעשה בארץ מבחינה כלכלית,
חברתית ופוליטית, ומיידעת אותם בנושאים הנוגעים בחובותיהם וזכויותיהם.
כמו כן, היא
תורמת למסר חינוכי ותרני לקראת חגי ישראל, מורשת ישראל ומלחמות ישראל, הכרת
הארץ ואהבת המולדת, חיזוק עצמי והכנה לצה"ל ולציונות.
◄
לינק לאתר
בוכרה:
www.buchara.org.il
|
